הַלַיְלָה לקראת הופעת השקה לאלבומו החדש “ פקחי לאט עינייך” שתתקיים ביום רביעי הקרוב (18.8) בלבונטין 7,
התיישבנו לשיחה עם היוצר והמוזיקאי דנדן.
דנדן, בחור צעיר, ששמו המלא הוא דניאל סופרמן, (במקור מגיע מהשם סופר, כמו חת”ם סופר ולא מהכוכב הבדיוני קריפטון) נראה כאילו הוא ממש יצא מעטיפה של תקליט בריטי מסוף שנות השישים, הוא מדבר על השירים, על טבע, על הדרך שעשה עד כה, התחלות חדשות ועל התקוות שלו בתור מוזיקאי.
במקור הוא מתל אביב אבל עכשיו גר בחיפה.
ב2019 דנדן הוציא את אלבומו הראשון בשם “קרן שמש שבורה”,
האלבום כולו מכיל לחנים של דנדן לשיריו של דוד אבידן.
מאז מוציא דנדן רק חומרים פרי עטו. בתקופה שבין הסגר הראשון לשני הוציא את האי.פי “נשיקות”.
תוכל לספר על מה השיר “פרחים בשמש” עוסק?
“פרחים בשמש” הוא בעצם שיר אהבה שבו אני כותב על השמחה של להיות ביחד באוויר הפתוח, על ההתרגשות לקראת משהו חדש שהולך להגיע, כמו התחדשויות בטבע, יש משהו חדש באוויר אבל הוא כבר היה כאן בעבר.
“פרחים בשמש” גרסת לייב.
אתה אומר בשיר שמשהו משתנה באוויר, מה לדעתך משתנה באוויר בתקופה הזאת?
התקופה הנוכחית היא זמן של צמיחה והיא עוד תתעצם. בגלל הקורונה יש הרבה מאוד דברים חדשים יוצאים שקשורים למוזיקה ואומנות בכלל.
אנחנו הולכים לקראת תקופה שיצאו בה המון אלבומים טובים שנוצר בתקופת הקורונה.כמו מחזוריות בטבע. כרגע אנחנו בקיץ ואחרי משבר הבצורת תבוא עלינו צמיחה.
אנחנו אחרי הקורונה ויודעים איך להתמודד איתה. אם עד עכשיו פחדנו והתרחקנו אחד מהשני, עכשיו אנחנו רוצים יותר להתקרב אחד אל השני.
“התרגשות לקראת משהו חדש שהולך להגיע”.
אתה מופיע עם הרכב בשם “השמש הגדולה”, מי הם הנגנים ואיך זה לעבוד איתם?
עברו לא מעט נגנים בהרכב וזה די קשה למצוא נגנים שיעבדו איתך כשאתה בתחילת הדרך.
עבדתי עם הרבה נגנים שאהבתי לנגן איתם ואת מה שהם הביאו איתם.
אחד האנשים שעבדתי איתו על המוזיקה שלי היה הבסיסט יהוא דר-שעשוע, הוא חלק מאוד גדול מהמוזיקה שלי.
יהוא הקליט את הבס לכל השירים, עכשיו הוא התחיל ללמוד מוזיקה ומאז נפרדו דרכינו.
בהרכב הנוכחי מנגנים: חמודי על התופים, שגם מנגן ברסקו ובטוניק קלוניק, ים אניסימוב על הגיטרה, שהוא חבר קרוב שלי ואחד הגיטריסטים הטובים בארץ, על הבס מנגן ניצן ברום, שהצטרף להרכב לא מזמן.
בימוי: נובה נחתום מאוטנר.
העיבודים שאנחנו עושים להופעות הם שילוב של כל מה שכל אחד מביא להרכב, בגלל זה מה שאנחנו עושים הוא דבר מיוחד.
וזה כיף גדול לעבוד עם אנשים מוכשרים כמוהם.
השירים שלך מתאפיינים בתיאורים על טבע, אפילו השם של ההרכב שלך קשור לזה, למה?
זה נכון. אני חושב שאני מתאר דברים דרך הטבע, זאת בעצם הדרך שלי לבטא עצמי בשירים.
בעצם כמו סגנון אימפרסיוניסטי מתחום הציור?
לא חשבתי על זה, אבל כן, אפשר להגיד כך.
אילו חמשה אמנים בתחום המוזיקה אתה אוהב?
גיאגיא, נומקה, (שגם תתארח בהופעה ברביעי) מינוס אפס, יסמין מועלם ודניאלה תורג’מן.
ההופעה תתקיים ביום רביעי בלבונטין, ספר עליה קצת.
קודם כל זה מרגש אותי מאוד לחזור לבמה. הבמה היא המקום שבו אני מרגיש בבית, אין ריגוש יותר גדול מזה. ההופעה בלבונטין ברביעי הקרוב היא הופעת השקה לאלבום החדש, ננגן את האלבום במלואו. מעיין מולה תפתח את ההופעה, היא חברה מאוד טובה שהכרתי כשלמדתי ברימון. היא מוציאה אלבום בקרוב. בהופעה תתארח גם נומקה, שלדעתי היא אחת הזמרות הטובות בישראל.
ההופעה היא בעצם תחילתו של מסע הופעות וזה מרגיש בהחלט כמו תחילתו של מסע, הרי לא סתם קוראים לזה מסע-הופעות.
אתה עובר תהליך, בין אם זה תהליך עם עצמך, עם הנגנים או הקהל, אתה עובר מסע דרך המוזיקה והמקומות שאתה נמצא ועובר בהם.
מרגש אותי לדעת ששירים שכתבתי בבית, כשהייתי לבד, מגיעים לאנשים אחרים ששומעים אותם.
מהרגע הזה שבן אדם שומע שיר שלי, השיר הופך להיות חלק ממנו. יש דבר יפה במוזיקה, לא משנה באיזה ז’אנר, כל אחד יכול לקחת שיר לאיזה כיוון שהוא רוצה ולתת לו את הפרשנות שלו. גם אם אנשים ששומעים את השירים לא שיתפו אותי עם הפרשנות שלהם לשירים שלי, הם חוו את השיר בדרך שלהם, זה היופי במוזיקה, שכל אחד חווה אותה בדרך שונה.
לכל אחד יש סיפור, מה הסיפור שלך?
השירים הם הסיפור שלי. אני כותב על מה שאני חווה, אנשים מתחברים בכל מיני דרכים לשירים, אני אוהב לתת מרחב לפירושים.
נגיד באחד השירים שלי “ימים פשוטים” אני כותב על הליכה על גדות הירקון. השיר נכתב על בחורה שהייתה גרה ליד הירקון.
כתבתי על ההליכה שהייתי עושה בלילות כשהייתי מגיע אליה בלילות והולך ממנה בבקרים.
“ימים פשוטים”.
הרבה טבע בשירים.
מה מייחד אותך כאמן בישראל?
שאלה קשה. נראה לי שאני מתאר דברים בדרך נוסטלגית, אני נוטה להתחבר לתקופה של שנות השישים והשבעים. אבל מבחינה אסטטית,
בעשייה שלי אני רוצה לעשות משהו עכשווי.
מה מחבר אותך לתקופה ההיא?
מרגיש כאילו כל מה שהיה בתקופה ההיא הספיק והכל נעשה בטוב טעם. יהודית רביץ אמרה פעם: “היו יוצרים מהכלום שהיה”. באמת יצרו דברים יפים אז.
אני חושב שדברים שנעשו פעם והאסתטיקה של אז נעשו בשביל היופי. היום זה נעשה בשביל ליצור להיט מסחרי.
לאן אתה רוצה להגיע, בארבי? רדיו מיינסטרים?
כמובן שאני רוצה להגיע למקומות גדולים, זאת הדרך להגיע לעוד אנשים שיחשפו אלי.
מוזיקה של מוזיקאים אחרים בשבילי הם עולם שלם, שירים של ניל יאנג או ג’ון פרושיאנטה נהפכו לחלק ממני, אני רוצה במובן מסוים להחזיר קצת לעולם.
“פקחי לאט עינייך”
בימוי, צילום ועריכה: איתי בן יוסף.
הוצאת קליפ חדש, תוכל לספר קצת על תהליך היצירה.
שם הקליפ הוא ניפגש באמצע. תהליך העבודה על הקליפ היה כיפי, עבדתי עם חברים שלי, נובה נחתום מאוטנר ביימה אותו.
הקליפ צולם בשפיים והוא בעצם שיחזור של חוויה שעברתי.
כשהייתי בתיכון פגשתי בחורה והלכנו לעשות פיקניק ביער. יצאנו להליכה, עברנו סיבכי שיחים והגענו לצוק, כל הים נפתח לפנינו, זאת הייתה חוויה עוצמתית. אני חושב שכל מי שגר בישראל חווה את אותה חוויה שבה אתה נעמד ומסתכל על הים שנפתח בפניך.